הבסיס להכול זה אמון. אמון הדדי. הבעיה? כל "צד" (המורים והתלמידים) מחכה שהשני יעשה את הצעד הראשון, ואז, שום דבר לא משתנה. רוצים שינוי? כל "צד" יעשה את הצעד הראשון. בהתחלה חייבים אמונה, ופה יש לי יתרון, כי כבר ראיתי המון שינויים מתבצעים בהצלחה בחיים ובארגונים, אז אני יודע ובטוח ב 100% שיהיה שינוי, אם נרצה ואם נעשה שינויים כולנו בהתנהגות. אז יש לי אמונה. אבל כל צד אמור לעשות שינוי, ולא לחכות שהשני יעשה. התלמידים, חייבים להוריד גז. להרגיע. להפסיק לשגע בטירוף בשיעור. כל תנועת יד שלכם, כל הצקה, כל שיחה עם מישהו לידכם, כל זריקת נייר, כל קללה, כל זה, משגע. זה מצטבר לים של שגעת בכיתה, לאווירת "שכונה". ויש כמה, שמדליקים את זה. אני מבין שלכולנו יש אש בתוכו, אבל אש, צריך ללמוד לשלוט בה. עם ספורט, אוכל טעים, אהבה, חיבוקים, ולשים קושי/חרא על השולחן (לדבר עליו) ולא להחביא אותו. אש שלט שולטים בה, הופכת לבלגן נוראי עם אנשים. גם אצלי זה ככה – אתגר, לשלוט ב"אש" הפנימית שלי. אם התלמידים היו מורידים גז, ב"מלחמה" עם המורים, אז המורים היו מורידים גז מה"מלחמה" בתלמידים. אז במקום לחשוב על מה המורים עושים וכמה הם "חארות" (בשפה שלכם. ציטוט), אז תחשבו על עצמכם. עלי ועליכם. ועל כמה אתם יכולים להרוג אותי לפעמים, בלי חשבון, גם כשכואב לי פיזית ובנפש, רק כי אתם לא מודעים לכמה הפרעות בשיעור משגעות. וכמה אין שקט. שלווה. ורוגע, שהם הנכס מס' 1 לחיים. יש אילוצים, וצריך לקבל אותם. בכל מערכת. גם בצבא. גם במקומות עבודה. יש אילוצים של חוקים. של שעות. של הפסקות במשמרת (ככה בעבודה בבית קפה, וככה בלימודים ובמשרד החינוך ובצבא). אם אתה לא יודע לקבל אילוצים של מערכות, אתה לא תצליח בשום מקום, יזרקו אותך מכל מקום (עבודה וזוגיות) ויהיו לך חיי סבל, של קרבות עם כל העולם. חייבים ללמוד לפרוק את האש שלנו בתוכו, על ידי תוכניות אישיות לשיפור מצב רוח, דיבור פתוח, ספורט, מקלחת בוקר, ואנשים/חברים אוהבים לידך. אחרת, האש יוצאת בכיתה. יש לכם חכמת חיים מדהימה, ובגרות מדהימה, שלא יוצאת לאור, אלא בשיחות איתי, בכיתה, ומחוץ לכיתה. האור/חוזקות שלכם, מדהימים. הייחוד שלכם, מדהים הבגרות. שיחות מדהימות אתכם! ואז, בכיתה, גם איתי, מלחמת עולם.
אבל אם הייתם נותנים למורים שקט. עומק. רגשות. שיתוף. שלווה. היה בשיעור נעים. אם הייתם מבקשים שבתחילת השיעור וסופו, יהיה שיח על החיים. משהו 1 קטן על החיים, אז היה בשיעור מדהים.
ובין לבין, חייבים ללמוד. כן זה המצב. חייבים ללמוד מתימטיקה, אנגלית, מדעים וכל נושא. כי זה חוק חינוך חובה בישראל. וזה מה שהמדינה קבעה כבסיס. אתה לא חייב להיות גאון ועל ציוני על, אבל אתה חייב לנסות לעשות את הכי טוב שלך, ולתת אקסטרא של 15% מאמץ. ובשקט. בכבוד.
אווירת "שכונה" לא מתאימה לכם. אווירת Class ולמבורגיני – כן מתאימה לכם. השינוי כבר קורה. מורים מתחילים לתת יותר כבוד ואמון. תלמידים מסוימים כבר הצטרפו לשינוי. אני קורא אליכם מהלב, מהנשמה, להצטרף לאווירה נעימה ורגועה יותר. לעשות מאמץ בכיתה, ובמסדרון. להפסיק קצת לקלל כמו … או לירוק על הרצפה כמו … זה לא מתאים למיתוג שלכם. אתם מותג גבוה. איכותי. יוקרתי. שלא יורק. לא מקלל. ולא מדבר מלוכלך. אתם מותג של בוגרים. איכותיים. אמיצים בדעתכם.
אתכם תמיד,
באהבה, ערן.