מחוסר אמון לרווח

בזוגיות: החלפת כעס בלמידה.
שימוש בחרא של העבר בשביל העתיד.
וסלחנות ככלי לגדילה.

כשאתה מסתכל קדימה
קל לך יותר לסלוח
כשאתה מסתכל קדימה
אתה מצליח להתרפא מהכעסים.
כשאתה מבין, שיש עוד 40 שנה
אז ה 10 שנים האחרונות
פחות שוקלות. ואתה חושב מהן יתנו לי, להמשך?
כשאתה אוכל חרא
אתה יכול להגיד מה הוא נתן לי.
את החרא לא אשנה. זה קרה.
אבל הוא גידל אותי. בישל אותי. חינך אותי. חישל אותי.
והסביר לי, שהדרך ההיא של אז, פחות טובה.
אני אומר תודה לחרא, כשאני מביט קדימה.
החברים שלי ירוויחו מזה. המשפחה שלי תרוויח מזה. הילדים שלי! ירוויחו מזה.
החרא גידל אותי. בישל אותי. חינך אותי. חישל אותי.
כל חרא מגדל אצלי רגישות.
כל חרא מגדל אצלי סבלנות, והאטה.
כל חרא מחדד לי, את הביצועים להמשך.
אני לא רוצה לסבול כמו מיקודם. אני לא רוצה לחזור על הכאב.
אז החרא של לפני 3 שנים, מגדל לי את ההצלחה של עוד 3 שנים. והיום.
אני מתמיר את הכעס, בלמידה.
אני מתמיר (מחליף) את הכעס, בגדילה עצמית.
הילד שבי אמנם הופך לבוגר. למבוגר. לאבא וסבא,
אבל אני יישות חזקה יותר, עמידה יותר, שיודעת לכוון ספינות ומשפחות ועבודה או פרויקטים, לחוף מבטחים
בדרך טובה יותר.
אני קם בבוקר עם כעס על העבר
ומחליף אותו במבט אוהב של חמלה ואהבה.
אני קם בבוקר עם כעס על עצמי, או עליה
ומחליף אותו בעיניים טובות של זקן חמוד
שלא רוצה יותר מלחמות.
אני קם בבוקר עם כעס על האמון שנשבר
ובונה אמון מחודש
לאט לאט. צעד צעד. בהתחברות לזוגי שלי, לא בהתנתקות.
אני לא בוחר בהתנתקות מתוך הכעס. אני בוחר בהתקרבות. הצמדות. התמזגות. וחיזוק הצוות! אנחנו צוות!
ביחד עברנו. ביחד גדלנו. ביחד התמודדנו. ביחד טעינו.
ביחד רבנו. ביחד בכינו. ביחד גילינו מה זה חרדות, פחדים, טחורים, מוות, ילדים, קשיים, תסכולים, וקוצר נשימה.
ביחד נבלעה לנו הוויזה. ביחד זעקנו בדידות.
ביחד.
אז את הכאב, והאכזבות מהזוגי שלי, שלנו
אנחנו לא ניקח לפרידה. ולא לאיומים. ולא להתפרצות.
אנחנו ניקח אותו להבראה. חמלה. רכות. גדילה. והנאה מזה
ל 40 שנה קדימה.
כל כאב של 2020
מסדר לך את 2025, 2035, 2045 …