מחיר הגירושים

עוד לא פגשתי אדם אחד, שנתן פירוט מלא על גירושים. ויש המון, שמשלמים עליהם מחיר מטורף, ולא מדברים. אלה שהתגרשו יופי, ועושים ארוחות שבת ביחד, וחגים – מקסים. אולי גם הילדים שלהם אכלו את זה טוב, לא יודע. לא מאמין. גירושים זה תמיד סיוט לילדים. אני ילד של הורים גרושים, וזה היה שיט. ואני אבא שארגן לילדים שלו הורים גרושים, וזה מגה שיט.
זוגות זוגות, באים אלי, עם מחשבה של "יאללה קדימה בוא נגמור עם זה".
בעולם של 35% גירושים, וכל אדם שלישי שאתה פוגש בקטע, קל והגיוני, לנסות, לסבול, וללכת. כי אין ידע. כי אין מידע. כי אין כלים. כי אין זהירות. ועוד מלא דברים. אין לי ביקורת, על מי שמתגרש. אני עצמי עשיתי את זה. אבל אני גם שילמתי על זה מחיר עצום, ועדין משלם. כל יום.
אין יום שזה לא שם על השולחן. אין יום, שזה לא מסביב. אין יום, שאין בו מבוכה סביב זה. או אי נעימות. או מורכבות. אין יום. וזה לא מתחיל רק בבה"ס והשלכות של שיתוף פעולה ולא נגבר בבת מצווה/בר מצווה המביכה, ולא נגמר במיליון האכזבות על חיים חצויים של הילדים, ולא נגמר בחיים.
מוות – כן נגמר. גירושים – לא. הם שם על השולחן לכל החיים. במלחמות קטנות. אכזבות של שנים. שברי אמון מטורפים. כלכלה שמתרסקת. ובדידות המון פעמים של שני הצדדים. בדידות. שבר החלום של הגירושים, שהיו אמורים להציל הכל.
אבל השניים שנמצאים בחוסר תקווה של שנים, מתים לברוח מזה. השניים שסובלים אחד מהשני שנים, מתים לברוח מזה. ואי אפשר. כי לברוח מזוגיות שיש בה ילדים, זה להישאר ביחד, להישאר עם המורכבות, ל 100 שנים. אין לילה כמעט שזה לא שם, בנוסף לאתגרי החיים הרגילים. אין לילה, ובוקר, שזה לא שם. מורכב. מאתגר. אין כזה דבר להתגרש באמת. אתה אולי מתגרש מהזוגיות שלך, אבל עם המורכבות אתה נישאר לכל החיים. מה הפתרון? לחשוב מיליון פעם לפני חתונה וילדים + לחשוב מיליון פעם לפני גירושים. חתונה וילדים זה הצעד הכי מסוכן של החיים שלך ילד. גירושים, זה צעד עוד יותר מסוכן. וברוב המקרים, לא נעשו צעדים מספקים כדי לתקן, לשקם, ולהבריא.
זוגות עובדי עצות, מתוסכלים, מלאי כעס
מיואשים, ומפרקים.
כי אין ידע. כי אין הדרכה. כי יש עייפות. כי מגיעים מאוחר מדי.
אבל המחיר … הוי המחיר … כמה שלא מדברים על המחיר. כמה שמסתירים מיליון סיפורים של מחיר, כי זה מביך. כי עייפים מלספר. כי אין אומץ, בפייסבוק או עם חברים, לספר מה היה שם אחריי. על מיליון הלילות של בדידות. על מיליון החוויות של חיפוש דייטים בטינדר. על מיליון הוויכוחים על הסדרי ראייה. על מיליון הוויכוחים על כסף. על מיליון האי נעימויות של הילדים שנמצאים בין לבין. ועוד ועוד ועוד
ושוב. יופי! יופי למי שעשה את זה טוב בפעם השנייה. אגב, אני אחד כזה.
יש לי אושר של זוגיות. אושר של חיים. פרק נוסף, מקסים.
אבל, ויש אבל
היה אפשר למנוע המון.
היה אפשר לחשוב 100 פעם לפני חתונה לא נכונה.
היה אפשר לחשוב 100 פעם לפני מלחמות.
זוג יקר,
כן כן – אתם.
אתם שנלחמים כל ערב
אתם שכועסים
אתם שמיואשים
אתם שרוצים להרים ידיים
אתם שמכניסים אחד לשני
אתם שמבקרים ושופטים אחד את השני
לא כדאי. נשבע לכם שלא כדאי.
לא כדאי להמשיך ככה.
עדיף, שתיקחו את עצמכם בידיים, ותבחרו בחיים חדשים של רוגע, שקט וחמלה. בחיים של לשבת ביחד ולדבר בקור רוח, בשיקול דעת, בכבוד הדדי.
שתמצאו את הכוח להתבגר. לעצור את המהירות של החיים. ולעצור את האוטומט של המחשבות – שרק בדרך שלך דברים נכונים.
לא להיות צודק. להיות חכם.
להגדיר חיים חדשים, שקטים יותר. מאוזנים יותר. שמאפשרים שיקום והבראה של קשר. שמאפשרים הקשבה, שיח, פתרונות.
וככה יהיה אפשר להציל 20%, מתוך ה 35% זוגות שמתגרשים.
אולי 15% מהזוגות המתגרשים – זה מוצדק.
אבל 20% אפשר להציל. לשנות. לעצור את הטירוף הזה.
בכאב אינסופי, בשיתוף חזק
אני מתפלל, שהפוסט הזה יגיע ל 2 מיליון אנשים. ל 300,000 אנשים. ולכל המתלבטים, הכועסים, שברגע זה מיואשים מבני הזוג שלהם, ואולי הם יחשבו, שיש דרך נוספת לשקם, להבריא, ולהיפרד מהכעס. להיפרד מתחושת המחנק על ידי שיח ותוכנית עבודה. כי המחיר של פרידה
הוא אינסופי. אפשר לעמוד בו, אבל הוא אינסופי. גם ב 22/8/20 בשעה 23:50, כשבמקום ללכת לישון, נדודי השינה, ותחושת הצריבה בלב, מדירות שינה מהעיניים. מודה אני, שיש לי אומץ לדבר. תמיד היה לי. ולהרבה אנשים אין.