אין נכון/לא נכון, וגדלתי על מלודיה. הרמוניה. צלילים יפים של רי קוניף
וקרפנטרז. מחזמר אוקלהומה Oh what a wonderful morning.
אז החיפוש שלי הוא לשם. לשקט. לאיזון. להסתדרות של הכול מהכול.
לעולם בלי רעב. לעולם בלי מלחמות. לעולם עם עשיית אהבה.
את הרעש אני מבין. חי בו. את הדיסטורשן.
יכול לבודד אותו או לחיות רק אותו, ולראות לידו את המלודיה.
איזה יופי יש במודעות לרעש/דיסטורשן, ולהרמוניה.
אהבת הלכלוך, החספוס (וואבי סאבי. מתודה יפנית) חיה ליד הסחלב "המושלם".
מושלם זה מושלם? או לכלוך חספוס וחרא, לצד היופי, זה מושלם?
ערן שחר
